פסק-דין בתיק ע"א 1658-07-12

1.                  ערעור על החלטת של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט י. טישלר), בת.א. 5538/06, מיום 19.4.12, אשר נעתר לבקשת המשיב, הוא בנק לאומי ליתן פסק דין נגד המערער, משלא הגיש בקשת רשות להגן ונמנע מלהשתתף בדיונים בעניינו.

2.                  עמדת המערער כי טעה בית המשפט, שעה שקבע כי היה על המערער להגיש בקשת רשות להגן, טרם קבלת מסמכי הבנק, וכי המערער גילה עמדה פסיבית ולא התייצב לדיונים, תוך התעלמות מהעובדה שהוא לא הוזמן לדיונים.

ב"כ המשיב תומכת בפסק הדין וטוענת כי הערעור מופנה נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וערכאת הערעור, ככלל, לא תתערב בהם.

טענת המערער כי היה עליו להגיש בקשת רשות להגן רק לאחר קבלת מלוא מסמכי הבנק מוטעית היא ונוגדת החלטת בית המשפט, שחייב, אמנם, הבנק להמציא המסמכים, אך זאת כפוף לתשלום עלות הפקתם. המערער לא שילם עבור הפקת המסמכים, על אף המכתבים המפורטים שנשלחו אליו. על כן, אין להתערב בקביעת בית המשפט, כי אין המערער יכול לשבת באפס מעשה ולטעון כי ביקש גילוי מסמכים אך לא נענה.

לחילופין נטען כי אם הבנק לא פעל להמצאת המסמכים יכול היה המערער לפנות לבית המשפט ליתן צו בהתאם.

לגבי אי התייצבות המערער נטען כי הוא זומן על ידי בית המשפט, אך לא התייצב ולא משך הדואר הרשום שנשלח אליו ויש לראות הדואר הרשום שנשלח לכתובת שמסר המערער, כדואר שהגיע ליעדו. אם המערער אינו דורש הדואר שנשלח אליו אין הוא יכול לטעון כי לא זומן לדיון.

3.                  העובדות הרלוונטיות לעניינינו הן כדלקמן:

המשיב הגיש תביעה כנגד שלושה נתבעים, ביניהם המערער. בדיון שהתקיים בפני הרשם ע. כפכפי (כתוארו דאז) ביום 3.1.08 בבקשת המערער לביטול פסק דין, נקבע כי:  "המבקש רשאי לפנות למשיב לקבלת מסמכים לצורך הגשת בקשת רשות להתגונן וזאת בכפוף לתשלום עבור הפקת המסמכים בהתאם לנוהלי הבנק.

בקשת רשות להתגונן תוגש תוך 60 יום"(בש"א 3421/07).

מיום מתן החלטה זו, החל להתגלגל כדור שלג במידה מסויימת חסר שליטה, שהביא את בית המשפט קמא, למתן פסק דין נגד המערער.

ביום 24.2.08 פנה המערער לבית משפט קמא וביקש להאריך המועד להגשת רשות להגן ולחייב המשיב להמציא המסמכים (נספח י"ג להודעת הערעור).

ביום 26.2.08 חייב בית המשפט את המשיב ליתן תגובה תוך 20 יום. המשיב לא עמד במועד זה. מאז קבלת ההחלטה, פנה המשיב שוב ושוב לבית המשפט בבקשות  להארכת מועד להשלמת המצאת המסמכים, כיוון שהנפקתם אורכת זמן רב.

בין לבין ביום 3.7.08 ניתנה החלטה נוספת של כב' הרשם כפכפי כי: "אני מורה למשיב להמציא את המסמכים תוך 45 יום, בכפוף לתשלום עלות הפקתם.

בקשת רשות להתגונן תוגש תוך 45 ימים נוספים. הפגרה במניין הימים" (נספח 2 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).

בסמוך ליום 18.12.08 נתבקשה אורכה נוספת על ידי המשיב של 90 יום להמצאת המסמכים.

ביום 17.8.08 פנה ב"כ הבנק למערער והודיע לו כי יוכל לקבל דפי החשבון בכפוף להפקדה של כ-600 ש"ח. לאחר העיון - ככל שירצה לקבל  מסמכים נוספים - העלות תהיה 36 ש"ח למסמך (מש/3). בעקבות זאת, פנה המערער לבנק ודרש מסמכים נוספים (מש/5) וזאת באוקטובר 2008. הוא נענה בדצמבר 2008, כי חלק מהמסמכים אינם מצויים בגין חלוף הזמן ולא ניתן לאתרם, יתר המבוקש עומד לרשותו וכדי לקבל המסמכים עליו לשלם כ-1,000 ש"ח.

בשלב מסויים, ככל הנראה, קצה נפשו של בית המשפט בבקשות להארכת מועד להמציא מסמכים ובסמוך ליום 4.6.09 ניתנה על ידו החלטה כי: "במידה ולא תוגש הודעה אחרת בנוגע להשלמת העברת המסמכים בתוך 30 ימים, תינתן רשות להתגונן לכל הנתבעים" (נספח ה' לעיקרי הטיעון מטעם המערער).

משלב זה לא נעשה דבר לא על ידי המערער ולא על ידי המשיב, עד כי המשיב פנה ביום 2.1.12, כעבור כשנתיים וחצי, בבקשה למתן פסק דין נגד המערער, כאשר, ללא קשר למערער - מתנהל התיק בפני בימ"ש קמא לגבי הנתבעים האחרים.

לאחר קבלת תגובת המשיב, ניתן פסק דין ומכאן הערעור.